חיפוש חכם

A- A A+

בשני ראשים

ברשימתי זאת רוצה אני לברוח מהאקטואליות אל העבר הרחוק, ולעיין במקורות ישראל בשאלה מטרידה, אנשים אשר שינו את דעתם והפכו את עורם, על פי רוב אנו דנים בשאלה זאת במסגרת החזרה בתשובה. הפעם רוצה אני להרהר אתכם באפשרות ההפוכה, התוקפת לפעמים לא סתם אנשים, אלא שוֹעֵי עם – כהן, נביא ומלך. בדיון מעין זה תתעורר אסוציאציה מיידית שתביא אותנו כמובן לדבריו העצובים של הלל באבות (ב, ד): "וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָך". אמרה זאת מורחבת בברייתא בדוגמה קונקרטית (ברכות כט ע"א): "שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי".

 

אמרה זאת מובאת בגמרא על רקע מחלוקת מדהימה בין אביי ורבא: "אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא" – מסורת בידינו אדם טוב והגון לא יקלקל מעשיו. אם אכן התרחשה טרנספורמציה שלילית, אנו חייבים לבדוק למפרע, באופן רטרואקטיבי את מעשיו הקודמים: מי שקלקל מעשיו "רשע מעיקרו" היה, " צדיק מעיקרו לא". זרעי הרוע היו קיימים מאז, אלא שנסתרים היו, ואנו, עיוורים היינו ולא הבחנו בהם. רבא חולק על אביי, וסובר ששינוי קטסטרופלי כזה אפשרי (לגישה אחרת ראה 'ישמח משה' על פרשת ראה). צדיק מעיקרו, יכול להיהפך רשע, "אשרי זקנותנו אם היא לא ביישה את ילדותנו"! כאן מתעוררת שאלה איומה, בן זוג סרח, האם פשעו מוחק את זכרונות הימים הטובים שבת הזוג שמרה בתוכה? מאידך, הייתכן לזכור אותם? לדעתי, משתמע מדברי רבא, שאל לנו לבטל רטרואקטיבית את כל מה שעשה אדם בימי כשרותו. בוא ונעלה על דעתנו, שלפנינו אדם אחר מאז שפשע. אילו הייתי מעיז, הייתי טוען "לשיטתו". אחת מששת המחלוקות הקלאסיות בין אביי ורבא הידועות בשם יע"ל קג"ם, היא המחלוקת במסכת סנהדרין (כז ע"א): "עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל". אני מתאר לי שגם אביי וגם רבא הבינו שיכולים להיות יוצאים מן הכללים במחלוקת, אך הם התווכחו על העיקרון שצריך להנחות אותנו. ואולי, אף אם במישור המשפטי הלכה כאביי, יכול להיות שבמישור המוסרי והקיומי רבא צודק, ואל לנו לבטל למפרע, את כל מפעלו של אדם שסרח בימי זקנותו. ואכן כך למדנו במסכת קידושין מ ע"ב (ובמקבילה בירושלמי פאה ה ע"א): "ר"ש בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר (יחזקאל לג, יב) צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ". הגמרא תמהה איך ייתכן שכל המעשים הטובים נמחק. על כך עונה ריש לקיש "בתוהא על הראשונות", כלומר העבר הטוב נמחק רק אם הפושע מתנער מעברו הטוב. דילמה ומחלוקת איומות.

 

דוגמה שנייה של מהפך שלילי שנידון במסורת מצויה בדמותו של חנניה בן עזור, עליו קראנו בירמיהו (פרק כח) שהבטיח שלום וביטחון לעם. ירמיהו חושף את מעשיו: "לֹא שְׁלָחֲךָ ה' וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר!". הגמרא (סנהדרין צ ע"א) אומרת על חנניה בן עזור "שמתחילתו נביא אמת [היה] ולבסוף נביא שקר". אכן, אף נביא יכול לטעות ולהידרדר. על הפילוסוף שסרח לא אדבר כאן, חייב אני להביא את הדוגמה המקראית הטרגית של המלך החכם, שלעת זקנתו, לבו נטה מדרך הישר, וַיַּעַשׂ הָרַע. הצדיק הפך חוטא, ואולי בנוסח נכון יותר, החכם הפך כסיל. למה זה קרה? נשים הטו את לבו? המשפחה אחראית? לגמרא הסבר אחר, לכאורה אגדי. אשמדאי השד תפס את מקומו של המלך. אגדי? ואולי עלינו להבין שאשמדאי לא השתלט עליו מבחוץ, אלא מבפנים. על הכסא יושב אשמדאי, למרות שנראה הוא כשלמה. לפנינו נוסח ציורי הבא לומר שסוג זה של חטאים אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. שלמה הצליח להתגבר ולתפוס שוב את השלטון על עצמו. אבל כבר היה מאוחר. מעשיו הבלתי מובנים הביאו קרע בעם שיתגלע בימי יורשיו: "קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה" (מל"א יא, יא).

 

בפי כולנו שגורה אמרתו של רב שמואל בר רב יצחק: "מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין" (עירובין צה ע"ב). פחות ברור הוא הכיוון ההפוך, עליו מתייחסת הגמרא במנחות (לז ע"א). פְלֵימוֹ שואל שם את רבי יהודה הנשיא: "מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין?". רבי כועס על השאלה הבדיונית הזאת, אלא שחסידותו של פלימו מצילה אותו. מסתבר מהר שהמציאות מוזרה יותר מהבדיון, ואכן מקרה כזה מופיע, אף אם אין הוא מסוגל לחיות הרבה זמן. בהקשר זה מביאים בעלי התוספות (ד"ה או) סיפור אגדי בשם המדרש, ואין אני יודע מהיכן. אשמדאי "הוציא מתחת קרקע אדם א' שיש לו שני ראשים". אדם זה "נשא אישה והוליד בנים". בחלקם היו דומים לו, בחלקם היו דומים לאשתו, "וכשבאו לחלוק בנכסי אביהם מי שיש לו שני ראשים שאל שני חלקים ובאו לדין לפני שלמה". אשמדאי השתלט על שלמה והעם נחלק לשני ראשים. האם הם מהווים עדיין אדם אחד? לפי המסורת, פתרון שלמה היה מחוכם בפשטותו. הוא שפך קצת מים רותחים על אחד הראשים. אם גם הראש השני יגיב בכאב, לפנינו אדם אחד. אם לא - לפנינו שניים. ואם ראש אחד גורר את הראש השני לכיוונו, האם עדיין הוא מסוגל להרגיש בכאבו?