חיפוש חכם

A- A A+

בין חסד לגבורה

אני עצמי ראיתי צפרדע שהייתה גדולה כמו מבצר הגרוניא... בא תנין ובלעה, בא עורב ובלע את התנין, ועלה וישב באילן. בוא וראה כמה גדול כוחו של האילן. אמר רב שמואל בר פפא 'אילו לא הייתי שם, לא הייתי מאמין'.

 

זהו הסיפור החמישי של רבה בר בר חנה, הבנוי על מעין "חד גדיא" של בליעות. האסוציאציה המיידית המתעוררת במחשבתי בהקשר זה היא בליעת הפרות והשבולים בחלומות פרעה. לפנינו סמל, המאוחר מבטל ומשכיח את הקודם, הוא קשה ומסוכן ממנו. זאת הנחת היסוד של הפירוש שהראי"ה קוק הציע. ארשה לעצמי להמשיך את דרכו, אם כי אסטה ממנו בשלב הראשון. או אז נווכח, שקיימת הקבלה נאה בין פירוש הסיפור, לדברי הזוהר המופלאים בפרשת יתרו (שמות צג ע"ב).

 

 

לפי הראי"ה, הצפרדע, התנין והעורב הם סמלים, ואולי אנטי-סמלים, המציינים מה שניתן לכנות במבט ראשון "אכזריות" ובמחשבה מעמיקה יותר "דין" או "גבורה". אמנם כן, החסד והאהבה, האידיאליזם, הליברליזם וההומניזם והמוסר, הם ערכי יסוד ביהדות: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג). אך במצבים מסוימים, הם מסוכנים ביותר. או אז חייבים הדין והגבורה לקבוע להם גבול ומתוך כך, להשלים אותם. בתורת הקבלה מיוצגת הגבורה על ידי האש, החסד על ידי המים. השוואה מופלאה ומלאה רמזים! אך אל נא נשכח, שאמנם כן, ניתן להישרף באש, אך אפשר גם לטבוע במים.

 

 

סמליות הצפרדע מוכרת לנו מדברי חז"ל על מכות מצרים. כניסוחם של בעלי התוספות על התורה "הצפרדעים מסרו עצמם למיתה לעשות רצון קוניהם ונכנסו בתוך תנור חם". לפי זה, כותב הראי"ה מסמל הצפרדע את מסירות הנפש, התגברות האדם על האהבה העצמית, החסד שאני עושה לגופי ולנשמתי, השלב היסודי ביותר בעיקרון החסד. כאמור. ארשה לעצמי להציע פתרון שונה במקצת. החסד המדובר בו כאן, הוא החסד האידיאלי, אהבה ה'. לכאורה אין לאהבה הזאת גבולות. ואכן, "טפשי אומות העולם וגולמי בני ישראל", הסיקו מכך מסקנה לפיה האהבה בין גבר ואישה עומדת בסתירה לאהבת ה'. האהבה הזוגית הפכה ניאוף! גם כאן חייבת להופיע מדת הדין, הקובעת גבול להזיית ההתלהבות הדתית הטוטאלית והטוטאליטרית. ואכן, הזוהר מפנה אותנו אל העובדה שיש הפסקה בין ה'לא' וה'תנאף' (אולי נוסיף ב'טעם העליון' – בקריאה בציבור), ובאירוניה מוסיף (בתרגום עברי): "אילו לא הפסיק הטעם היה אסור אפילו להוליד ולשמוח באישה חדוות המצווה!": ושָמח באשתו, ושִמח את אשתו, ואם יזכה ושָמח עם אשתו, הם ברכות שהקב"ה העניק לאדם. אין הקב"ה מקנא באהבת האדם.

 

התנין התוקפני והמסוכן מסמל את היציאה למלחמה. השלום הוא האידיאל האחרון, אך לפעמים עלינו לשמוע לדברי הנביא: "[אָרוּר] מֹנֵעַ חַרְבֹּו מִדָּם" (ירמיהו מח, י). הפציפיזם, המוסריות העילאית והסרבנות שבעקבותיהם יונקים ממקורות החסד. והנה פעמים רבות מדי, התוצאות הן הפוכות, והחסד הופך מקור לקטסטרופה, ותולדות מלחמת העולם השנייה יוכיחו. והזוהר קובע: "אילו לא פסק הטעם, בין ה'לא' וה'תרצח' לא היה תיקון לעולם". ריצוץ ראש הנחש המאיים – אינו רצח, הוא דין.

 

המסורת האגדית על העורב מציירת דמות של מי שאכזרי כלפי בני ביתו. כדברי הראי"ה הוא "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע" (דברים לג, ט). תיאור מופלא של הצדק, שעיניו מכוסות, כדי להימנע ממשוא פנים. זהו הצדק המבוסס על עקרונות הדמוקרטיה, דהיינו זכויות האדם המגינות על פושע באשר הוא אדם. גם כאן חייבת הגבורה להגביל את החסד. והזוהר מוסיף: "אילו לא היה פוסק הטעם (בין ה'לא' וה'תגנוב') לא היית יכול לגנוב את דעתו של הרמאי... להוציא את הדין לאור". אמנם כן, עורכי דין יוקרתיים, רואי חשבון יקרים, מומחים בכל התחומים ימצאו פגמים בקביעות ובראיות, אך עלינו להגן על הקרבנות בכל הדרכים. לכל בני האדם יש צלם אנוש, אך דמם של הקורבנות אדום יותר מדמם של הרוצחים. העורב הנאבק בפשע יוצר אתגרים מוסריים קשים יותר מאשר התנין. ולמרות זאת, עלינו לנקוט בדרכו הקשה של העורב, דרך הדמוקרטיה המתגוננת האמיתית.

 

ברקע הסיפור - אילן: עץ החיים, התורה. 'אילו לא הייתי שם, לא הייתי מאמין', דווקא בהבנת גבולותיהם של האידיאלים, יכולים אנו לראות את כוחו של האילן האמיתי.

תגובות ישנות

ליברליזם והומניזם / פנחס , (2005 Apr 13, 02:53:38)

הם אינם ערכי יסוד ביהדות ובכלל לא ערכי יהדות,על כל פנים לא כתפיסתם במערב

במערב פרושם כך

1. האדם הוא אוטונומי כלאמר מחוקק חוקים לעצמו באמצעות התבונה וזה גדולתו ותפארתו

2. אדם רשאי לעשות ככל העולה בדעתו בתנאי שלא יפגע באדם אחר

3. כל דרך חיים היא לגיטימית ויש לכבד אותה

4.הדבר המבטא ביותר את אנושיות האדם היא החרות שאין לה גבולות אלא הפגיעה באדם אחר.

כל אלה הם אנטי יהדות ולמעשה אנטי כל דת

 

חסרים מקורות.

נשלחה בתאריך: 2004 Sep 15, בשעה 12:45:28

מאת: ליאור העברי, This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

היכן כותב הרב קוק את פרשנותו לסיפורים? אם אינני טועה לא נזכר המקור לדברים.