חיפוש חכם

A- A A+

גדילים תעשה לך

מצוות ציצית שבפרשת השבוע, מקשרת אותי אל אחד מסיפוריו הפנטסטיים של רבה בר בר חנה (רבב"ח), הסיפור הי"ב. סיפורים אלה שהיו חידה לרבים, מהווים לדעתי ניסיון חשוב לגאול את הדמיון השבוי מאז ימות עולם בידי המיתולוגיה האלילית וגרורותיה. גדולי הדורות, ביניהם הגר"א, מוהר"ן והראי"ה חיברו פירושים מופלאים לאגדות אלו, בהם התמזגו מחשבה, קבלה, מוסר והיסטוריה. בשורות אלו רוצה אני להתייחס לאותה אגדה. בכנות מוחלטת אומר שאם נאות הוא פירושי, איננו שלי, ואם פסול הוא, חטאתי, והקב"ה יסלח לי.

 


 

רבב"ח מספר שמורה הדרך שלו, איש-המִדְבָר, הציע להראות לו את מתי המדבר, שלא נכנסו לארץ. וכך מתאר רבב"ח את הקורות אותו (בתרגום עברי חופשי במקצת, ותוך השמטת התוספת שבסיום):

"נראים היו מתי המדבר כשיכורים השוכבים על גבם. ברכיו של אחד מהם זקופים היו, כמעין קשת. איש-המדבר עבר תחתיהם, כשהוא רוכב על הגמל ורומח זקוף בידו, ולא נגע בהם. חתכתי לי כנף התכלת מבגד אחד מהם. ניסינו לצאת, אך לא יכולנו לעזוב את תחומם. אמר לי איש-המדבר: 'שמא לקחת דבר מהם? החזר אותו. קבלה בידינו שהלוקח דבר מהם לא יוכל לצאת מכאן'. הלכתי, החזרתי, ויצאנו".

 

 

אנו עוברים רכובים מתחת לברכיו של הענק הישן, ואין אנו נוגעים בו. אנו באי הארץ, מידותינו מצומצמות. אנשי דור המדבר ענקים הם. הם 'דור דעה', השוכבים כשיכורים. היין מסמל בסימבוליקה היהודית את הסוד, את המיסטיקה (עירובין סה ע"א). הם כשיכורים מאהבת ה'. רבב"ח מנסה להביא כנף מבגדיהם לישיבה וליישב בזה את המחלוקת שבין בית שמאי לבית הלל על מספר החוטים והחוליות שבציצית. אין הוא יכול לעשות זאת. כוח מסתורי מונע את יציאתו מהמקום. רק כשהוא מחזיר את כנף הבגד ומוותר על תוכניתו מסוגל הוא לצאת.

 

חכמי דור המדבר הם ענקים ביראת שמים, במצוות ובחכמת הנסתר. רבב"ח רוצה לקחת מהם את הגדילים, הדרכה לחייו. אולם אין הוא יכול לעשות זאת, היות וכדברי הראי"ה: "[נגד] מעלת דור המדבר אין חכמי וקדושי דורנו נגדם נחשבים כלל", ולמרות זאת "[אין] בכוחנו ללכת על פי דרך שלהם שהוא דרך נשגב ונעלה מאוד". על כן עלינו להבין "שדרך כזה רק להם יאתה ולא לנו", ועלינו "[ללכת] על פי דרך הראוי לנו לפי מצבינו שקטן הרבה לעומתם". רבב"ח החזיר את כנף הבגד של הענקים "ואז הלך בדרך ה' ועבודתו כפי ערכו". למדנו מכאן שאנו חייבים להיות מודעים לעצמנו. אין אנו כופרים חלילה במעלתם של גדולי התורה של דור המדבר. אדרבה, אך עולמם אינו עולמי. אנשי דור המדבר, על פי האר"י, לא נכנסו לארץ, דווקא בגין מעלתם העליונה. "הנהגת ארץ ישראל...סוד עלמא תתאה, לא היתה ראויה להם מפני דבקותם במקום עליון". אנו דור קטן, ואנו זקוקים לחכמים בני הארץ "הפכחים" והפתוחים לבעיות "עלמא תתאה", עולמנו השפל, בו אין לחם מן השמים ונסים גלויים, בו נזקקים אנו לעבודה, צבא, חינוך כוללני, מאבק נגד הפשע והכפירה, ועוד היד נטויה: "גדילים תעשה לך!".

 


 

הסיפור גומר עם שיבתו של רבב"ח לישיבה. חבריו "מתחשבנים" אתו. אמנם כן, לא יכולת לקחת את הגדילים, אך למה לא ספרת? לפנינו שאלה מכרעת, האם תתכן סינתזה? בספר 'שבחי הבעש"ט', מספר בעל ה'תולדות יעקב יוסף', שהבעש"ט לא יכול היה לדבר עם בני אדם מחמת דבקותו "והיה מדבר חוץ לשיטה. ולימד אותו רבו הידוע שיאמר בכל יום ... כמה קפיטעל תהילים רשומים, והראה לו חוכמה, ועל ידי כך התחיל לדבר עם בני אדם ולא נתבטלה דבקותו".

 

כאן לומדים אנו את כוחה של החוויה הדתית, אך גם את סכנתה, סכנת הניכור מהמציאות. עבור רבים מהמיסטיקאים הבעיות החברתיות הופכות למשחק בגולות או בבובות, לדברים שניתן, ואף ראוי להתעלם מהם. תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי עוזבים חיי שעה ועוסקים בחיי עולם. אלו ואלו מצויים במעין שיכרון-סמים רוחני, המטיל צל של אפסיות על הדברים הקטנים שבחיים. זהו סוד חשיבותם של הפרקים שמורו העלום של הבעש"ט לימדו. זהו סוד "צימצום" האהבה. החוויה הדתית אסור לה שתבוא על חשבון הקומוניקציה והדיאלוג עם הזולת, או על חשבון תיקון העולם. אנו דור באי הארץ.