חיפוש חכם

A- A A+

אופק התשובה

תשובה אינה חזרה אל מצבנו הקודם, שוודאי היה פגום ומקולקל. אנו נקראים ל"חזור" למקור אותנטי יותר ועמוק יותר המצוי בתוכנו, כשהוא מכוסה באבק הדרכים בהם הלכנו. תשובה אינה חזרה אל העבר, אלא התקדמות אל עתיד חדש. מכאן, שהחזרה בתשובה תלויה בהבנת האידיאלים, המגדלורים של העתיד שלקראתם חייבת ספינתנו להתקדם. אולם, מגדלורים אלה עלולים לפעמים להטעות אותנו, על כל פנים יוצרים הם פעמים רבות דילמות קשות. על אחת מהן רוצה אני לעמוד בשורות אלו. הבנתה ופתרונה, הן בבחינת הן חלק בתהליך החזרה בתשובה המוטל על דורנו.

 

 

בסיפור הט"ו של מחרוזת הסיפורים הפנטסטיים שלו, מספר רבה בר בר חנה (רבב"ח) שמדריכו המסתורי הציע לו לראות 'הֵיכָא דְּנָשְׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעָא אַהַדַּדֵּי', להגיע לאופק בו הארץ נושקת לרקיע. רבב"ח אכן מגיע לאופק, ורואה לפניו מחזה מופלא, מעין גלגל ובו חלונות רבים. בינתיים הגיע זמן תפילה. רבב"ח מניח את תרמילו באחד החלונות. עם גמר תפילתו חוזר הוא לקחת אותו, אך הוא נעלם. "אִיכָּא גַּנְבֵי הָכָא?", "גם כאן יש גנבים?" משתומם. מדריכו פותר את תמיהתו: הגעת לאופק וזהו גלגל הרקיע המסתובב, המתן עד למחר ותמצא את מבוקשך. כך היה. כשהגלגל סיים את סיבובו היומי, מצא רבב"ח את תרמילו, בחלון בו הוא הניח אותו.

 

על פי פירושו של הראי"ה קוק מתארת אגדה את המתח הקיים בין האידיאלים השונים. שתי השקפות עולם נאבקות במשך דורות. הארץ, הליברליזם הרואה את מוקד התרבות במימוש העצמי האינדיבידואלי, והשמים – הרואה בכלל, בציבור, בעם, במשהו שמעבר לעצמי, את המטרה היסודית החייבת להדריך את האדם בחייו.

 

שתי השקפות אלו, הרחוקות זו מזו כשמים וארץ, נאבקות זו בזו, וגם מחליפות זו את זו בשלטון, ומוסיפה מירכאות של בוז לקודמת. הרעיון הלאומי והרעיון הסוציאלי הדריכו את בני האדם בפעולות למען תיקון חברתי ופוליטי ברוב המאה העשרים. לעומת זאת, האינדיבידואליזם ו"הפרטת" החזונות הגיעו לשיאם ב"פוסט-מודרניזם" שבדורנו. הראשונים דיברו על אידיאלים שמימיים, האחרונים על אגואיזם ארצי שהפך קדוש. לפנינו מטוטלת תרבותית וקיומית, שבעבר כבר עשתה כמה מחזורים מעין אלה, בין שמים וארץ. על פי רוב, התהפכות המחזורים הייתה קשורה בהסתאבות של העמדות האידיאליות שהפכו טרגדיות נוראות. האינדיבידואליזם גרם למשברים כלכליים איומים ואנרכיה בלתי מרוסנת. מהצד השני האידיאל הלאומי הביא לפשיזם, והחברתי – לקומוניזם, מפלצות המאה העשרים. גם הניסיונות לחבר ביניהם כשלו. יש שהוסיפו מקף בין האידיאלים השונים, מקף שהיה אמור להיות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. אלא שהסולם היה רעוע, והמיזוג אשלייתי ולפעמים שטני, כחיבור הנאלח שבין 'נציונל' ל'סוציאליזם'.

 

רבב"ח מנסה במסעו להגיע לאופק, למקום שבו האידיאלים מתאחדים. המטרות מכחישות זו את זו, אך האופק, הפסוק השלישי שיכריע וישלים ביניהן עתיד לבוא. מסעו של רבב"ח מלמדנו שהסינתזה מתחילה באזרח הקטן, באדם הבודד. תרמילו שלכאורה נגנב יחזור אליו עם סיבוב הגלגל. על פי הראי"ה קוק מבוטאת כאן הקביעה שרק לכאורה, ה'שמים', הפעילות למען הכלל "גונבת" את תרמילו האישי, את המימוש העצמי של היחיד. את החזרת התרמיל אין אנו רואים מיד, אך היא עובדה "קוסמית". התנאים ביטאו זאת באמצעות דוגמה טריוויאלית שאנו מתנסים בה יום יום: היחס לרשות הרבים (ב"ק נ ע"ב): "מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים ומצאו חסיד אחד אמר לו 'ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך'. לגלג עליו [משליך האבנים]. לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים..." את העונש הדרמטי של 'מידה כנגד מידה' מסוגלים בני האדם להבין בקלות. את התוצאות הקשות והטרגיות המחוברות בחוטים עדינים ונסתרים אל מעשינו האגואיסטיים, קשה הרבה יותר לראות.

 

החברה הישראלית נקראת לתשובה על כך שלא הגיעה לקו האופק, לחיבור שמים וארץ. המטוטלת עברה מאֶתוס קיבוצי בו אסיפת החברים קבעה את חייו הפרטיים של היחיד, לאוטיזם של אני ואפסי עוד. משולש מסוכן הרוצה להשתלט עלינו: אני, כאן ועכשיו, לא מאפשר לנו לראות את האחר והכלל, את מה שנמצא מעבר לד' האמות של רשותנו. קל וחומר, שהוא מסתיר מאתנו את המחר, שמהר מאוד, עם סיבוב הגלגל, יהפוך הווה. מדריכו המסתורי של רבב"ח קורא אותנו, כאן ועכשיו, לשוב בתשובה ולהגיע לאופק.

 

תגובות ישנות

טעם של עוד / אלי שרון , This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. , 0544481482 (2005 Nov 18, 10:01:35)

אני נהנה לקרוא וללמוד את מאמריו של פרופ. רוזנברג.

לצערי, בכל קטגוריה מופיעים 4-5 כותרות בלבד.

כיצד ניתן להגיע ליתר המאמרים שבאתר?