חיפוש חכם

A- A A+

העורב ובגדי עשו

יצחק עומד לברך את בחיר בניו, העתיד להוסיף את שמו לשם אבותיו, אברהם ויצחק, כאבי העם. יעקב ראוי להיות היורש, אך הוא יזכה בכך רק בעקבות מעשה רמאות. למה תזדקק ההסטוריה לדרכי עקלתון?

כדי להשיב על שאלה זאת אשתמש 'על אחריותי' ברעיון שפיתח הראי"ה קוק בספר דרשותיו (מדבר שור, דרוש כט); ברכה פירושה ירושת הברית, והיא תתגשם במלכות. יצחק רואה ביעקב איש תם ויושב אהלים, האמנם מסוגל הוא לתפוס נשק ולקדש מלחמה על הרוע? כדי לקבל את הברכה, מוכרח יעקב לגנוב לשעה את זהותו של איש הציד והנשק. הקול והספר נותנים מקום לסייף. יעקב מוכרח היה ללבוש את בגדי עשו, בגדי הצבא של נמרוד, אפילו אם לא נתפרו עבורו.

 

דברים מעין אלה מבוטאים בספור המופלא על הגולם, סמל הכוח והאלימות. המהר"ל הקים אותו כדי להגן על קהילתו. האגדה מספרת שהגולם לא יכול היה לדבר. את זה הוא היה אמור להשאיר לפוליטיקאים. עליו היה מוטלת רק מטרה אחת: הגנה והרתעה. סיומו של הסיפור מופלא גם הוא; הגולם הופך שוב להיות דומם, והוא שוכב בעליית בית הכנסת בין ה'שמות' הבלים של ספרי הקודש. עפרו מתערבב עם אבק הספרים הישנים. הספר שוב מנצח את הסייף.


 

במאמרו 'המלחמה' (אורות יד) ביטא הראי"ה את התקוה שגאולתנו הפוליטית לא תהיה מלווה באלימות ובמלחמות. אנו מוכנים לוותר על בגדי אדום האדומים מדם. לא זכינו, ובדרשה הכ"ט הנ"ל רואה הראי"ה בעצבות שיתכן כי עלינו להזדקק שוב לבגדי עשו.

האם יעקב, המכתים את בגדיו בדם מואס בשלום? את התשובה לשאלה זו רוצה אני לתת באחד ממשליו של המגיד מדובנא (ויסלחו שינויים קלים שהוכנסו):

 

שועל פוגש עורב המביט עליו מענף גבוה.

- רד ונטייל ביחד, קרא לו השועל.

- גם אני קראתי משלי שועלים, משלי אזופוס, לפונטין וקרילוב. ידעתי את אשר עוללו השועלים לעורבים התמימים בכל הדורות. ואגב, מסורת בידי שבתחבולה נבזית גנב סבך מסבתי את הגבינה. לא אתפתה!

- למה תחשוש? השתנו הזמנים. האם לא ראית ביער קסדות לבנות ועליהן רשום חו"ם: 'חיות מאוחדות'? לא שמעת שופרות וחצוצרות מכריזים כי משיח בא?

- ומה אם המשיח בא? שאל העורב.

- האינך יודע? שלום עולמים שולט ביער. כדבריו של הנביא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש"; והוא הדין לשועל ולעורב. כל הנביאים, וחישובי הקץ בספר דניאל, מוכיחים כי אכן המשיח הגיע.

הדברים עשו רושם על העורב. הרים את רגלו האחת, אך כאשר עמד להרים את השניה נשמעות מרחוק נביחות כלבים. השועל היודע כי בעקבותיהם מגיעים הציידים נושא את רגליו ובורח. והעורב שואל אחריו:

- אם אמנם גרים בשלום זאב עם כבש, שועל ועורב, למה אינך לומד גזרה שוה לכלבים? מדוע בורח אתה?

- יקירי, עונה השועל: 'הכלבים אינם מאמינים במשיח".

 

בעולם שנחלק ליונים ולנצים מלמד אותנו העורב שתי אמיתות: מי שאינו מאמין

בשלום - הוא כלב; מי שמאמין שהשלום הגיע - השועל יטרוף אותו.

עצוב, אך לא זכינו; "מדוע אדום ללבושיך ובגדיך כד רך בגת ". נאלצתי ללבוש את בגדי עשו, למרות שהם לא תפורים לפי מידותי. גם זאת למדנו בפר' תולדות.