חיפוש חכם

A- A A+

טעם וריח

מה משמעותם של סמלי הסוכה? ספר הזוהר רואה בצל שהסכך יוצר "צלא דמהימנותא" (ח"ג קנ,א), צל האמונה הנותנת משמעות לחיינו. אך לא רק הסכך, גם הדפנות חובה הם ובעלי משמעות. להבנתם ארשה לעצמי לפתח פירוש אלגוריסטי של ר' צבי אלימלך מדינוב. לדבריו, הדפנות סומכי הסכך מייצגים ערכים המדריכים אותנו. כידוע סוכה חייבת לפחות שני דפנות שלמים, אלה הם הטוב והמועיל. הטוב מייצג ערכים מוסריים, המועיל - חברתיים ופרגמטיים. עפ"י ההלכה, עלינו להוסיף טפח מדופן שלישי; זה ה'ערב'. ערב לחיך - מייצג את ההנאה, וגם ממנה חייבים אנו לקחת בחיינו טפח! רק טפח? נתפשר; טפח לפי החזון אי"ש.

 

ארשה לעצמי להוסיף לפירוש החסידי נופך נוסף. הסוכה ההלכתית היא מכלול המחייב אותנו; הסכך - אמת ואמונה; שלושת דפנות-החובה - הטוב המועיל והערב. והנה, יש דופן רביעי שאיננו חובה. הוא מייצג את האינדיבידואליות האנושית. זהו תחום הרשות בו נוציא לפועל את ייעודנו, את שאיפותינו העמוקות ביותר. ר' זושא היה מלמד: "אחרי מאה ועשרים לא ישאלו אותי: זושא, למה לא היית משה?, אלא זושא, למה לא היית זושא?" זה הדופן הרביעי, ביטוי לאותנטיות של כל יחיד עבורה באנו לעולם. מימוש עצמי המחובר לסכך.

 

האם שכחנו משהו מהסוכה? כן! ערך נוסף; 'נוי סוכה' ההופך "מוקצה" למצווה. זו היופי והאסתטיקה בחיים. אהבת ה'יפה' איננה זהה לאהבת ה'ערב'. ההבחנה ביניהם מיוצגת, אולי, בהבדל שבין הטעם והריח המאפיינים את ארבעת המינים. דַיג אוהב דגים! זו אהבת ה'ערב' המיוצגת בטעם. ב'יפה' אנו לומדים ליהנות הנאה שאינה דסטרוקטיבית, שאינה מכלה את מושא האהבה. זהו ריח הבשמים, לפי חז"ל, מזכרת יחידה שלקחנו אתנו מגן העדן. כך לימד רב (ברכות מג,ב): "מנין שמברכין על הריח? שנא' 'כל הנשמה תהלל יה הללויה', דבר שהנשמה נהנית ממנו זה הריח".

 

במוצ"ש נפרדים אנו מהנשמה היתרה בברכת הבשמים. מה טעם בטקס פרידה זה? בסיפוריו ובתורותיו הדגיש רבי נחמן מברסלב שבעולמנו התקלקל הריח. זהו תיאור מופלא; אנו מריחים את בני האדם עפ"י הבושם בו הם מורחים את עצמם. אנו מריחים מציאות המנסה לרמות אותנו. אפלטון השווה את הסופיסטים המנסים לחקות את החכמה לקוסמטיקה המנסה לחקות את הבריאות, ול'אמנות' הבישול המשתילה טעם מפתה באוכל המקולקל. עבור רבי נחמן הטרגדיה עמוקה יותר; בעולמנו ניתן להסוות סרחון מוסרי בבושם. אילו העולם היה מתוקן, גם הפשע, העוולה והחטא היו צריכים להסריח! העיניים והאזניים מטעות את האדם, שהרי "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" (שמ"א טז,ז). הנביא אומר על המשיח (ישע' יא,ג): "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח". "והריחו"? הפשט אולי כפירוש רש"י שם: "ימלא רוח יראת ה'". רבא מפרש אחרת; הוא מלמד שהמשיח "מורח ודאין" (סנה' צג,ב): "שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב" (רש"י).

 

אילו העולם היה מתוקן היינו מריחים את הרשע. או-אז היתה האסתטיקה מתאחדת עם האתיקה. זהו חזון אחרית הימים. סוכות מייצג את אחרית הימים, את החיים האידיאליים. הסוכה מסמלת את מכלול האידיאלים, גם את האסתטיקה; הנוי המצוי בתוך הסוכה. בינתיים עד לימות המשיח חייבים אנו לומר "מה נאה אילן זה" מבלי להפסיק ממשנתנו: להיות זהירים בריחות כדי שהאסתטיקה לא תרמה אותנו...